החלטה בתיק ת"ט 3469-03-11

בפניי התנגדות לביצוע חמישה צ'קים, משוכים ע"י המבקש לפקודת "חברת קשמש בע"מ" להלן: " קשמש"), שהופקדו בחשבון האחרונה אצל המשיב.

אין חולק כי המבקש עשה עסקאות עם קשמש, ואין חולק על טענת המבקש לכישלון תמורה, שלא נדונה כלל, לפיה חמשת השיקים נשוא התביעה ( מש/1) ניתנו כתמורה עתידית וכתנאי להעברת סחורה ע"י קשמש למשיב. הטענה העיקרית, אליה התייחסו הצדדים, הינה טענת סיחור הצ'קים למשיב טרם כשלון התמורה.

"כשלון תמורה מלא, הנחשב להגנה טובה כנגד שטר, מתרחש במקרים הבאים:

1.         אם מוכר הסחורה אינו מספק כלל את הסחורה שהבטיח.

2.         כאשר המוכר מספק חלק מהסחורה המובטחת או סחורה שאינה מתאימה למקובל או למוסכם בין הצדדים, והרוכש מודיע על ביטול החוזה, בהתאם לסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)" ( ש. לרנר, שם, עמ' 338).

המבקש מתגונן בטענת כשלון תמורה מלא כלפי השיקים, שמסר לקשמש, ואשר סוכם כי הם ייפרעו בתמורה לאספקת משקאות. המבקש טען כי קשמש לא עמדה בהתחייבויותיה לספק סחורה וכי נודע לו בחודש 11/09 כי "חב' קשמש הפסיקה את כל פעילותה וסגרה את שעריה" ( סעיף 11 לתצהיר המבקש). לשאלת ב"כ המשיבה מתי נתן המבקש את ההמחאות ומתי בוטלו, ענה המשיב כי היה זה באמצע חודש נובמבר "או אפילו לפני", עת נודע לו כי חב' קשמש סגרה את שעריה והוא נתן הוראת ביטול לצ'קים ( פרוטוקול, עמ' 2, שורות 11-13). המבקש אישר כי מסר את הצ'קים בסוף חודש אוגוסט וכי הוא יודע שקשמש הפקידה את הצ'קים בבנק ביום 1/9/10: "ש. אני אומרת לך שהצ'קים הופקדו בבנק ביום 1/9/10? ת. כן. קשמש לקח את הצ'קים לפני" ( פרוטוקול, עמ' 2, שורות 14-15), וכן "בסוף אוגוסט ביצענו את כל העיסקה ..." ( שם, שורה 20).

"עסקינן בתביעה שטרית ולפיכך, על הנתבעת להוכיח את טענות ההגנה. במידה ותעמוד בנטל המוטל עליה, יהא על התובע להוכיח את מעמדו כאוחז כשורה בשיקים ועליו להוכיח כי נתן בתום לב  ערך בעד השטר (ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט-1999, עמ' 255 - 258) ו/או את מעמדו  כאוחז בעד ערך וכי הסיחור קדם למועד כשלון התמורה (ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט-1999, עמ'  357 - 356)". ( ת.א. (ת"א) 66415/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ניו פטקום מחשבים בע"מ (2005) (7.11.2005, פורסם בנבו).

המבקש טוען כי הבנק ידע או היה עליו לדעת כי זכות הקניין בצ'קים פגומה, שכן קשמש נקלעה לקשיים כלכליים רבים, לא עמדה בהתחייבויותיה בעסקאות רבות והדבר אף פורסם בעיתונות ( סעיף 14 לתצהיר המבקש).

התובע בעילה שטרית אינו צריך לפרט את העובדות שבמסגרתן נמשך או נעשה השטר, ואם עשה כך, יהיה על הנתבע להוכיח שתיים: שהשטר נמשך במסגרת עסקה פלונית, ושבאותה עסקה הפר האוחז את ההסכם והתמורה נכשלה. אם הרים המושך את נטל ההוכחה האמור, תעמוד לו ההגנה ותביעתו של האוחז תידחה ( ש. לרנר, " דיני שטרות", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשנ"ט-1999, עמ' 332).

ניכיון צ'קים מהווה תמורה, כפי שנקבע בפסיקה הוותיקה ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' קיבוביץ' ואח', פ"מ כב(1) 264 (1968): "אילו רכש הבנק את השטר מידי לקוחו על דרך של ניכיון (דיסקונט) ושילם לו תמורתו את הסכום המוסכם, אם במזומנים, ואם על-ידי זיכוי חשבונו, היה במעשהו זה נותן לו ערך בעד השטר, ובהתקיים שאר התנאים המפורטים בסעיף 28 (א) לפקודה, היה גם אוחז כשורה". קביעת מעמדו של הבנק נעשית בעת קבלת הצ'קים, כאמור ב סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] ואין בעובדה שהמשיב חייב את חשבון המצהיר בעת חילול הצ'קים כדי לשלול את זכות התביעה של המשיב כלפי המבקשת כאוחז כשורה, ובעל שעבוד על הצ'קים כבטוחה: "משנתן בנק זיכוי בעד מסמך סחיר, הרי נתן ערך, ואין בכך כלום, שיוכל לאחר מכן לחזור בו מהזיכוי, אם יתברר כי השיקים לא נפרעו" ( ע"א 236/60 ש. שוירץ נ' ברקליס, פ"ד י"ד 2122 (1960)).

הלכה היא, כי אוחז בעד ערך מתגבר על טענת כשלון תמורה ובלבד שנתן ערך בעד השטר לפני כשלון התמורה. זו הלכת ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595 ובלשון כב' השופט זוסמן:  

"טענת ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר. כאשר הוא, הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר, ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע - האוחז את השטר קובע ובאותו זמן - כאשר החוזה היה עוד 'פתוח' לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע - לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו".

ב ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מ"ח (4) 498 השאיר הנשיא ברק את הסוגיה בצריך עיון תוך הצבת "הערת אזהרה" לגביה.

למרות הביקורת הקיימת על הלכת גויסקי בפסיקה ובספרות, ההלכה עומדת בעינה ובנסיבות ענייננו שעה שהמבקש סיחר את הצ'קים לקשמש, כצ'קים מעותדים בסכום משמעותי (מעבר לצורך יצויין כי המבקש מסר צ'קים רבים בסכומים ניכרים, עד כי לא ידע כלל על איזה צ'קים הוא נתבע כאן, פרוטוקול, עמ' 2, שורה 4)) ללא הגבלה, אני סבורה כי אין מקום לסטות מהלכה זו. מועד סיחור השיקים  למשיב קדם למועד כשלון התמורה של אספקת הסחורה למבקש בעסקת היסוד, ולפיכך זכות המשיב גוברת על טענת כשלון התמורה של המבקש כלפי קשמש, מאחר והמשיב אוחז בעד ערך בצ'קים.

אמנם קבעה הפסיקה, כי בשלב זה אין מקום להוכיח בשלב זה את אחיזתו כשורה של המשיב: "...השאלה אם אוחז תובע כשורה בתיק או לא אינה עומדת לדיון. בשלב זה אין אנו דנים אלא בשאלה... האם הראה הנתבע הגנה לכאורה בה יכול להתגונן בפני תביעת הנפרע אשר נטל ממנו את השיק? ייתכן שגם אם יוכיח הנתבע את הגנתו, יזכה התובע אחר הדיון בפסק-דין, הואיל והוא אוחז כשורה... אולם בשאלה זו לא ידון בית המשפט בשלב מוקדם זה..." (ראה ע"א 427/63 טריבלסקי נ' מטמור, פ"ד י"ח 84).

בענייננו, וכבר בשלב זה של הדיון, מוכחת מעדות המבקש אחיזתו של המשיב, והתקיימות כל דרישות סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש].

ההגנה שיש למערער כנגד הנפרע חב' קשמש אינה מהווה הגנה כלפי המשיבה, האוחזת כשורה ולמצער בעד ערך בצ'קים.

"שונה המצב, אם השיק סוחר בעד ערך לפני כישלון התמורה, שאז עובר לנסב קניין ללא פגם, אפילו ידע שהשיק הוצא נגד תמורה עתידית (כגון הבטחה לספק סחורה). משקיבל הנפרע על חשבון הסחורה אותה הבטיח לספק "דמי קדימה" (הוא השיק), אין כל מניעה, שיסחר את השיק בקניין שלם ללא פגם. זמן הסיחור לעומת מועד הכישלון הוא איפוא קריטי לגבי אוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה). אפילו סוחר לו השטר לא בעד ערך בפועל אלא בעד הבטחה מחייבת, מקנה לו מעמדו זה (עקב הסיחור שקדם לכישלון התמורה) זכות תביעה נגד המושך, אף-על-פי שלזה האחרון הגנה טובה נגד הנפרע" ( ע"א 665/83 בנק לאומי נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281 (1984)).

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי אין למבקש כבר עתה, כל הגנה בפני התביעה, ודוחה את ההתנגדות לביצוע שטר.